השלמת משפטים: שאלות לדוגמה

תשובה (2) נכונה.

המשפט המלא:
"בעקבות הגשמים המרובים שירדו החורף, פריחת הכלניות בדרום הייתה שופעת בהרבה מזו שנראתה בשנים הקודמות, ולפיכך מספר המטיילים שפקדו את האזור זינק, עד כי ברשות הטבע והגנים העריכו כי זו עונת הפריחה המצליחה ביותר שידע האזור."

איך פותרים:
1. מאתרים את מילות הקישור הקבועות: "בעקבות" פותחת שרשרת סיבתית, "ולפיכך" ממשיכה אותה, ו"עד כי" מוליכה אל ההערכה המסכמת. אין כאן אף מילת ניגוד.
2. מתמצתים את השלד: גשמים מסוג מסוים ← פריחה מסוג מסוים ← ולכן שינוי במספר המטיילים ← עד כי הערכה על טיב העונה.
3. בודקים שכל החוליות באותו כיוון: מכיוון שכל מילות הקישור המשכיות, ארבע ההשלמות חייבות למשוך לאותו כיוון בדיוק. גשמים מרובים ← פריחה שופעת בהרבה ← מטיילים זינקו ← עונה המצליחה ביותר. כל תשובה שמערבבת כיוונים נשברת.

פסילת תשובות:
(1) נפסלת: גשמים מרובים אינם מסבירים פריחה דלה, ופריחה דלה אינה מסבירה זינוק במטיילים. הקשר "ולפיכך" נשבר פעמיים.
(2) נכונה: גשמים מרובים, פריחה שופעת, זינוק במטיילים והערכה שזו העונה המצליחה ביותר, שרשרת אחת עקבית.
(3) נפסלת: גשמים מעטים, פריחה דלה וצניחה במטיילים אכן מתיישבים זה עם זה, אך אז לא ייתכן שזו עונת הפריחה המצליחה ביותר. החוליה האחרונה סותרת את כל הקודמות.
(4) נפסלת: פריחה שופעת בהרבה אינה מסבירה מדוע מספר המטיילים צנח, וה"ולפיכך" קורס.

טיפ: מסיח יכול להיות עקבי לגמרי לאורך שלוש חוליות ולקרוס רק ברביעית, בדיוק כמו (3) כאן. קראו תמיד עד סוף המשפט לפני שאתם מסמנים, גם כשההתחלה נשמעת מושלמת.

תשובה (1) נכונה.

המשפט המלא:
"חבריו של השר יצחקי טוענים כי הוא מעולם לא הטיל ספק במדיניותו. לעומתם, הפרשן הפוליטי גורס כי עצם העובדה שהשר ממהר להדוף כל ביקורת כלפיה, מוכיחה דווקא את חוסר ביטחונו בה, שהרי לולי כן, הוא לא היה טורח להתגונן בחירוף נפש כזה."

איך פותרים:
1. מאתרים את מילות הקישור הקבועות: "לעומתם" מחייבת שהפרשן יחלוק על החברים, "דווקא" מבטיחה מסקנה פרדוקסלית שבה התנהגות מוכיחה את היפוכה, ו"שהרי לולי כן" (שהרי אילו לא היה כך) פותחת שלילה שיש לתרגם.
2. מתמצתים את השלד: החברים - השר בטוח לגמרי בדרכו ← הפרשן - התנהגותו מוכיחה את ההפך ← ואילו לא כך היה, הוא לא היה נוהג כפי שנהג.
3. בודקים מ"לעומתם": מה שממלא את המשבצת השלישית חייב לסתור את תמונת הביטחון שהציגו החברים. שתי תשובות מציעות שם צדקתו המוחלטת, שהיא בדיוק עמדת החברים ולא ניגוד לה, והן נופלות מיד. אחר כך בודקים את הסיפא: "לולי כן" מחייב שהתנהגות הפוכה תנבע מהיעדר התכונה שהוכחה.

פסילת תשובות:
(1) נכונה: הדיפה מהירה של כל ביקורת מסגירה חשש, ומי שבטוח בצדקתו לא היה טורח להתגונן בחירוף נפש כזה. הפרדוקס שלם והניגוד לחברים מתקיים.
(2) נפסלת: צדקתו המוחלטת היא בדיוק מה שטענו החברים, ולכן "לעומתם" ו"דווקא" מאבדות את תפקידן, אין כאן שום מסקנה מנוגדת.
(3) נפסלת: מי שמתעלם מכל ביקורת אינו יכול להוכיח בכך את נכונותו להקשיב, זו סתירה מושגית ישירה.
(4) נפסלת: חבריו של השר אינם מעידים עליו שהוא מעולם לא האמין במדיניותו, ומעבר לכך זלזול בביקורת אינו מוכיח צדקה מוחלטת ואינו מתיישב עם הסיפא.

טיפ: המילה "דווקא" לפני מסקנה היא הודעה מוקדמת שהמסקנה תהיה הפוכה מן המראה החיצוני. חפשו את ההשלמה שהופכת את הכיוון, לא את זו שממשיכה אותו. השלמה שרק חוזרת על מה שכבר נאמר היא כמעט תמיד מסיח.

תשובה (3) נכונה.

המשפט המלא:
"מאמנו של שחקן השחמט הצעיר סבר כי חולשתו העיקרית של תלמידו נעוצה בשלבי הסיום של המשחק, ולפיכך המליץ לו להקדיש להם את מרבית זמן האימון, אלא שהתלמיד לא שעה (לא הקשיב) לעצתו, והמשיך להתמקד בשלבי הפתיחה, שבהם הוא ממילא מצטיין."

איך פותרים:
1. מאתרים את מילות הקישור הקבועות: "ולפיכך" קושרת את האבחנה להמלצה, "אלא ש" מבטיחה שהתלמיד פעל בניגוד לעצה, ו"ממילא" מסמנת שההתמקדות בפתיחה מיותרת.
2. מתמצתים את השלד: המאמן איתר חולשה בשלב מסוים ← המליץ לתרגל אותו ← התלמיד עשה אחרת והתמקד בפתיחה ← שבה מצבו ממילא טוב.
3. בודקים מהעוגן הקבוע: נתון קבוע במשפט: התלמיד "המשיך להתמקד בשלבי הפתיחה". כדי ש"אלא ש" יתקיים, העצה חייבת לכוון לשלב אחר, כלומר החולשה בשלבי הסיום. וכדי ש"ממילא" יבטא את הביקורת, בפתיחה הוא צריך להיות חזק ממילא, כלומר מצטיין.

פסילת תשובות:
(1) נפסלת: מי ששעה לעצה לתרגל סיומות אינו "ממשיך להתמקד בשלבי הפתיחה". סתירה ישירה.
(2) נפסלת: אם החולשה בשלבי הפתיחה והתלמיד המשיך להתמקד בהם, הוא עשה בדיוק כפי שהומלץ, ולא ייתכן ש"לא שעה לעצתו". וגם אי אפשר להצטיין בשלב שהוגדר החולשה העיקרית.
(3) נכונה: העצה כוונה לסיומות, התלמיד התעלם ונשאר בפתיחות שבהן הוא חזק ממילא. כל הקשרים מתקיימים.
(4) נפסלת: גם כאן ההתמקדות בפתיחה היא בדיוק מה שהמאמן המליץ, ולכן "לא שעה לעצתו" סותר את המשך המשפט.

טיפ: כשמופיע "אלא ש", שאלו את עצמכם: מה בדיוק עשה בפועל מי שבמשפט, והאם זה באמת מנוגד למה שהתבקש? מסיחים רבים נשברים בדיוק בנקודה הזו, הם מתארים ציות ומכנים אותו סירוב.

תשובה (2) נכונה.

המשפט המלא:
"סנגורו של הנאשם טען כי אלמלא נמצאה העדות המרכזית מהימנה, לא היה בית המשפט מרשיע את מרשו, ולפיכך משהתברר כי העדות הופרכה, דרש הסנגור לבטל את פסק הדין."

איך פותרים:
1. מפרקים את תנאי ה"אלמלא": אלמלא נמצאה העדות מהימנה = אילו לא נמצאה מהימנה. התרגום: אמינות העדות היא התנאי שבלעדיו בית המשפט לא היה מגיע לתוצאה שבהמשך, כלומר כל פסק הדין נשען עליה.
2. מתמצתים את השלד: תכונת העדות הייתה תנאי לפסק הדין ← בפועל התברר משהו על העדות ← ולפיכך דרישת הסנגור בנוגע לפסק הדין.
3. בודקים מזהות הדובר: הדובר הוא הסנגור, ודרישתו חייבת לשרת את הנאשם. לכן פסק הדין הוא מרשיע, הבסיס שלו הוא מהימנות העדות, מה שהתברר הוא שהופרכה, ומכאן הדרישה לבטל. ארבע ההשלמות נגזרות מן האינטרס של הדובר.

פסילת תשובות:
(1) נפסלת: אם העדות אוששה, הבסיס להרשעה רק התחזק, ואין שום עילה לדרוש את ביטול פסק הדין. ה"ולפיכך" נותר ללא הצדקה.
(2) נכונה: ההרשעה נשענה על מהימנות העדות, העדות קרסה, ולכן הדרישה לבטל את פסק הדין נובעת ישירות מן הנתונים.
(3) נפסלת: אם בלי העדות לא היה בית המשפט מזכה את מרשו, משמע שהעדות שירתה את הנאשם והביאה לזיכויו. במצב כזה הפרכתה פוגעת בו, וסנגורו ודאי לא היה דורש לבטל פסק דין מזכה.
(4) נפסלת: אם ההרשעה נשענה על עדות שהתבררה כמופרכת, אין כל היגיון בכך שדווקא הסנגור ידרוש לאשר את פסק הדין המרשיע.

טיפ: כשבמשפט יש בעל עניין מובהק (סנגור, מתנגדי פרויקט, יצרן), שאלו קודם כול מה הוא רוצה. האינטרס שלו מכתיב את הפועל שבסוף המשפט ומקצר את כל הבדיקה.

תשובה (3) נכונה.

המשפט המלא:
"חברי התזמורת הופתעו מהחלטתו של המנצח הנודע לקבל את הצעתם, שכן בעבר הצהיר לא אחת כי אף אם (כלומר, אפילו אם) יציעו לו תנאים מפליגים (מרחיקי לכת, נדיבים במיוחד), לא ישוב עוד לנצח, וההצעה שהגישו לו הייתה צנועה במיוחד."

איך פותרים:
1. מאתרים את מילות הקישור הקבועות: "שכן" מחייבת שכל הסיפא תנמק את תגובת חברי התזמורת, וההשלמה השנייה היא עצמה מילת תנאי שקובעת עד כמה ההצהרה גורפת.
2. מתמצתים את השלד: תגובת החברים להחלטה ← כי המנצח הצהיר בעבר תנאי כלשהו על שיבה לניצוח ← וההצעה בפועל הייתה מסוג מסוים.
3. בודקים בקל וחומר: הביטוי הקבוע "לא ישוב עוד לנצח" הוא סירוב גורף, ולכן מילת התנאי חייבת להיות אף אם, אפילו תנאים מפליגים לא יחזירוהו. ומשזה נקבע, הצעה צנועה במיוחד ודאי שלא הייתה אמורה להחזירו, ולכן קבלתה סותרת את ההצהרה פעמיים והחברים הופתעו.

פסילת תשובות:
(1) נפסלת: הצהרה גורפת שלא ישוב לנצח, ולצדה הצעה צנועה, הופכות את ההסכמה למפתיעה מאוד. הקביעה שהחברים לא הופתעו סותרת את הנימוק שאחרי "שכן".
(2) נפסלת: "רק אם יציעו לו תנאים מפליגים, לא ישוב עוד לנצח" פירושו שסירובו מובטח רק מול הצעות נדיבות, ומהצעה צנועה משתמעת דווקא הסכמה. אז קבלת ההצעה צפויה ואין הפתעה שצריך להסביר.
(3) נכונה: ההצהרה הגורפת וההצעה הצנועה הופכות את ההסכמה למפתיעה כפליים, וההפתעה מנומקת כהלכה.
(4) נפסלת: הצעה נדיבה במיוחד היא בדיוק מסוג ההצעות שעליהן הצהיר כי לא ייענה להן, ולכן קבלתה הייתה אמורה להפתיע, והקביעה שלא הופתעו אינה מתיישבת עם הנתונים.

טיפ: מול הצהרה גורפת ("אף אם", "בשום מקרה") הפעילו קל וחומר: מה שלא שכנע במקרה הקיצוני ודאי לא ישכנע במקרה החלש ממנו. המבחן הזה מכריע בין "אף אם" ל"רק אם" תוך שניות.

תשובה (4) נכונה.

המשפט המלא:
"החוקר הראשי טען כי אף ש-הממצאים החדשים ערערו על תקפותה של התיאוריה המקובלת, הרי שאין בהם כדי להביא לנטישתה, שכן לולי (אילו לא) השפעתם של משתנים מתערבים (גורמים נלווים שמשבשים את התוצאות), התוצאות היו מאששות אותה."

איך פותרים:
1. מאתרים את מילות הקישור הקבועות: "הרי ש" נתון במשפט וממתין למילה שתפתח מולו, ו"שכן" מחייבת נימוק. הסיפא "התוצאות היו מאששות אותה" כתובה בצורת תנאי בטל, ולכן המילה שלפניה חייבת להיות מילת תנאי (לולי) ולא מילת סיבה (בשל).
2. מתמצתים את השלד: הממצאים פגעו בתיאוריה ← ובכל זאת אין לנטוש אותה ← כי הפגיעה נזקפת למשתנים מתערבים, ובלעדיהם התוצאות היו תומכות בתיאוריה.
3. מתחילים מהעובדה הקבועה שבסוף: נתון שאינו משתנה, בלי המשתנים המתערבים התוצאות היו מאששות. מכאן שבפועל הן לא איששו, כלומר הממצאים ערערו על התיאוריה, ומכאן שהמסקנה חייבת להיות שאין בהם כדי להביא לנטישה. וכיוון שקיבלנו ממצא שלילי מול מסקנה מקילה, מילת הפתיחה חייבת להיות מילת ויתור (אף ש) ולא מילת סיבה.

פסילת תשובות:
(1) נפסלת: ממצאים שאיששו את התיאוריה אינם עילה לנטישתה, ולכן "יש בהם כדי להביא לנטישתה" הפוך לחלוטין.
(2) נפסלת: "אילולא הממצאים ערערו... היה בהם כדי להביא לנטישתה" אומר שדווקא היעדר הערעור היה מוביל לנטישה, אבסורד, ובנוסף בשל אינה מתיישבת עם צורת התנאי הבטל "היו מאששות".
(3) נפסלת: כיוון ש הופכת את הערעור לסיבה, אך ערעור הוא סיבה לנטוש את התיאוריה ולא סיבה שלא לנטוש אותה.
(4) נכונה: ויתור על הממצאים השליליים ← אין לנטוש ← כי בלי המשתנים המתערבים התוצאות היו תומכות בתיאוריה.

טיפ: הצורה "היה + בינוני" ("היו מאששות", "היה נמנע") היא סימן מובהק לתנאי בטל, והיא דורשת פתיח של "אלמלא / לולי / אילולא". איתור הצורה הזו לבדו פוסל לעיתים מחצית מהתשובות עוד לפני שנכנסים לתוכן.